אֱמֶת / אלעד ארנון

מְפַחֵד שֶׁלֹּא תִּרְאִי 
אֶת הָאֱמֶת
שֶׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת לִרְאוֹת
כִּי אֲנִי
מַסְתִּיר לִפְעָמִים.

מִסְתּוֹבֵב בָּנוּ
גַּלְגַּל שִּׁנַּיִם
וְחוֹתֵךְ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בּוֹלְעִים.

אִם הַמִּלָּה בִּבְרִיתֵנוּ
לֹא תִּתְגַּלְגֵּל
מַה יִשָּׁאֵר
כְּשֶׁמֶן הַחַיִּים.

שְּׁתִיקָה תַּעֲלֶה חֲלוּדָה
הַגַּלְגַּל יִתָּקַע
וּמַה שֶׁיִּשָּׁאֵר לָךְ
לִרְאוֹת 
זוֹ  אֱמֶת
       עֵירֻמָּה
          מְפֻחֶדֶת.

כְּמוֹ לִפְנֵי
הַנְּגִיסָה מֵעֵץ הַדַּעַת
בְּגַן אֱלֹהִים.