אנחנו/ י. יענקלב

נִרְדַּמְנוּ.. הַזֹּהַר בְּעֵינֵינוּ

הָיָה אֲבַק כּוֹכָבִים.

הָרֶגֶל…

הַאִם זֹאת הָרֶגֶל שֶׁלִּי,

שֶׁמֻּרְכֶּנֶת עַל גַּבֵּךְ הַחַמִּים?

הַחַלּוֹן פָּתוּחַ,

צִפְצוּף הַמְּכוֹנִיּוֹת כֹּה נָעִים.

עַל הַמַּדָּף מֵעָלֵינוּ

מִכְסֶה שֶׁל קוֹטֵג'

בְּסִיר עִם אֹרֶז.

לֹא נִקִּינוּ כָּאן שָׁנִים.

עַל יַד הַמִּטָּה יֵשׁ מָרִית,

אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ

כְּכַפִּית.

אֲנַחְנוּ חַיִּים בְּמִזְוָדוֹת.

אֲנַחְנוּ עַצְלָנִים מִכְּדֵי

לִפְרֹק.

אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא בָּאִים

בִּטְעָנוֹת.

אֲנַחְנוּ כֵּנִים,

זֶה כֹּה צַח וְכֹה מָתוֹק.