יֵשׁ עָפָר אֶחָד מְסֻיָּם
שֶׁהוֹפִיעַ בְּמִשְׂחֲקֵי הַיַּלְדוּת
עוֹד בְּטֶרֶם יָדַעְנוּ לְזַהוֹתוֹ לְפִי שֵׁם,
עוֹד בְּטֶרֶם זִהָה הוּא אוֹתָנוּ לְפִי עוֹר:
מִן הֶעָפָר שֶׁלְּךָ
אֶל הֶעָפָר שֶׁלִּי
אֶל הַדָּם,
הַדְּמָמָה,
הָאֲדָמָה,
הַנְּשִׁימָה
הָעֲצוּרָה בֵּין בִּטְנְךָ לִגְרוֹנְךָ
אֲנִי גּוֹמַעַת אוֹתְךָ
וּבְמֶרְחַק נְהָמָה חַמָּה
זֶה אַתָּה
הַהוֹלֵךְ עִמִּי עַד קֵץ הַיָּמִים,
עַד קֵץ הַלֵּילוֹת.
עַתָּה, מִמֶּרְחַק הַזְּמַנִּים,
מִמֶּרְחַק הַגּוּפִים וְהַדֶּמַע,
עוֹדֶנִּי יוֹדַעַת:
כְּשֶׁהָלַכְתָּ אִתִּי
הָיִיתִי בְּבַת עֵינְךָ,
הָיִיתִי שֶׁלְּךָ,
הָיִיתָ שֶׁלִּי.
וְהָיִיתִי בִּשְׁבִי הֲלִיכָתְךָ, אִתְּךָ,
רְגוּעָה וְנִפְקַחַת,
כְּנוּעָה וּבוֹטַחַת
עַד
קְצֵה
הַזְּמַן.