כָּל שָׁנָה
אֲנִי בּוֹרֵא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ,
קְצָת אַחֶרֶת
וּקְצָת אוֹתוֹ דָּבָר.
כָּל שָׁנָה בַּסְּתָיו,
אֲנִי מִתְאַבֵּל עַל מָה שֶׁאָבַד
מֵעַצְמִי
וְשָׂמֵחַ עַל מָה שֶׁאֲנִי עַכְשָׁו.
כָּל שָׁנָה
אֲנִי מְפָרֵשׁ
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
וְכָמֹהוּ בּוֹרֵא הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.
תּוֹהֶה וּבוֹהֶה,
מְרַחֵף מֵעַל תְּהוֹמוֹת
הַשָּׁנָה הַחוֹלֶפֶת,
מְקַוֶּה,
שֶׁגַּם בָּרֵאשִׁית הַזֹּאת –
יְהִי אוֹר.