גִּנּוֹסָר / עמרי אברך

יֵשׁ כְּפָר עַל שְׂפַת הַיָּם,
שָׁלוֹשׁ אֲחָיוֹת מְחַכּוֹת לִי שָׂם.
אַחַת שׁוֹזֶרֶת פְּרָחִים,
אַחַת מַשְׁחִיזָה פְּצִירָה
וְאַחַת מַחֲלִיפָה מַנְעוּלִים.
וַאֲנִי נוֹסֵעַ דֶּרֶךְ הַבִּקְעָה
מֵבִיא אִתִּי שַׁי וּמַתָּנָה.

סְבִיב בִּיתָן בֻּסְתָּן
רִמּוֹן, זַיִת וּזְעַפְרָן,
כְּלָבִים שְׁחֹרִים
נוֹטְפִים רוֹק לָבָן
וַאֲנִי מֵבִיא אִתִּי בְּשׂוֹרָה
אֵשׁ גָּפְרִית וּמְחִילָה.

יֵשׁ כְּפָר עַל אַדְמַת מוֹלַדְתִּי,
מִדְבָּר מַפְרִיד בֵּינוֹ לְבֵינִי
וּשְׁלוֹשׁ אֲחָיוֹת
לֹא שֶׁלִּי.
אַחַת פָּנֶיהָ מְכֻסּוֹת
טַלִּית לְבָנָה
וּשְׁתַּיִם עֵינֵיהֶן פְּקוּחוֹת
לִרְוָחָה.