חליפה / י. יענקלב

הָאוֹטוֹ נוֹסֵעַ אֶל עֵבֶר

מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב,

אֲנִי לָבוּשׁ חֲלִיפָה

מְעֻטֶּרֶת בְּכֹל טוּב.

אֲנִי נִזְכָּר בְּחָבֵר מִתְנַדְנֵד

מִתַּחַת לְמוֹט,

בְּלוּלָאָה שֶׁשַּׁזָּר מֵעֲנִיבוֹת.

בְּסָבָתִי הֲקֵרַחַת הוֹלֶכֶת,

בְּאִשָּׁה שֶׁנִּשְׁאֲרָה

אַךְ בָּחֲרָה לַעֲזֹב.

וּבְמִקְטֹרֶן שָׁחֹר

שֶׁהָיָה מְחַכֶּה

בַּדִּירָה הַקּוֹדֶמֶת.

…

הָאוֹטוֹ מַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ,

עַכְשָׁו אֲנִי לָבוּשׁ חֲלִיפָה

מְעֻטֶּרֶת בְּכֹל טוּב.