BARD

כתב-עת לשירה

יַלְדוּת פְּשׁוּטָה / חגי ב. פרץ

הָאִישׁ מֵהָרַדְיוֹ הִמְשִׁיךְ, קָרָא שֵׁם וְעוֹד שֵׁם,
גַּם בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי זֶה, וְזֶה שֶׁאַחֲרָיו.
חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מְשַׁעֲמֵם, הָיִיתִי בֶּן חָמֵשׁ.
רָצִיתִי לְשַׂחֵק עִם אַבָּא בַּכַּדּוּר הַכָּחֹל הֶחָדָשׁ שֶׁקִּבַּלְתִּי.

שָׁמַעְתִּי בּוּמִים חַלָּשִׁים, אַבָּא אָמַר שֶׁהֵם מַגִּיעִים מֵרָחוֹק
וְשֶׁאֲנִי לֹא צָרִיךְ לְפַחֵד, אָז זֶה מָה שֶׁעָשִׂיתִי,
וְחָלַמְתִּי עַל טֵרוֹרִיסְטִים שֶׁמַּגִּיעִים הַבַּיְתָה וּמְחַפְּשִׂים אוֹתָנוּ.
אִמָּא הֵבִיאָה לִי כּוֹס חָלָב חַם, וְאָז הַכֹּל הָיָה פָּשׁוּט בְּסֵדֶר.

עַכְשָׁו הַבֵּן שֶׁלִּי שׁוֹאֵל אוֹתִי עַל הַבּוּמִים, וַאֲנִי אוֹמֵר לוֹ לֹא לְפַחֵד, הֵם רְחוֹקִים מִכָּאן.
קָנִיתִי לוֹ כַּדּוּר כָּחֹל וַאֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקִים בְּיַחַד בֶּחָצֵר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע אֶת הָרַדְיוֹ וְאֶת רְשִׁימַת הַשֵּׁמוֹת הַנּוֹסָפִים,
וְהַכֹּל יִהְיֶה פָּשׁוּט בְּסֵדֶר.