"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וּתְקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחוֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלוֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָּטֶן." (בְּרֵאשִׁית ל', א'-ב')
…
הָבָה לִי בָּנִים, וָאַיִן – מֵתָה אָנֹכִי,
הָבָה לִי מִשְׁגָּל, וָלָאו – אֵינֶנִּי עוֹד.
אַל יְהֵא חֲרוֹן אַפְּךָ עָלַי, כִּי בְּרַחְמִי
לֹא יוּכַל לָשֵׂאת גּוּפִי לְךָ דּוֹרוֹן – זָכָר יִלּוֹד.
הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?
הַתַּחַת זוּג יָדַי נֶעֱקַרְתְּ מִבֶּן וְרַחֵם?
הֵן שִׁפְחוֹתַי נָתְנוּ כֻּלָּן מַתְּנַת בָּשָׂר מִבֶּטֶן,
וְאַתְּ לִי מָה נָתַתָּ? פַּת לֶחֶם.