יוֹנָתִי שְׁכוּבָה עַל הַסַּפָּה, כּוֹאֶבֶת.
כָּרִיּוֹת מֵעַל וּמִתַּחַת לְרֹאשָׁהּ-
אֶת עֵינֶיהָ וְאָזְנֶיהָ הִיא סוֹגֶרֶת,
וְאֶת הַחֶדֶר לִפְנֵי שָׁעוֹת רַבּוֹת נָטְשָׁה.
דֶּרֶךְ אוֹר וְדֶרֶךְ חֹשֶׁךְ הִיא עוֹבֶרֶת,
עִם הַבְּדִידוּת וְעִם פְּחָדֶיהָ הִיא חָבְרָה.
בְּעוֹלָם שָׁלֵם שָׁם הִיא נִלְחֶמֶת,
מֵהַתֹּפֶת עוֹד תֵּצֵא בְּיָד רָמָה!
וְעַד יָבוֹא בֵּין אֶרֶץ לַשָּׁמַיִם שֶׁקֶט
אֲנִי מֵכִין לָנוּ אֲרוּחַת עֶרֶב-
בִּמְעַט מוֹרִיד אֶת מִשְׁקָל עֻלָּהּ.