"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים–אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם;
וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ." (בְּרֵאשִׁית, טוּ', ה')
הַבֵּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים –
לְךָ זוֹרְחִים הֵם, בְּנִי.
וְאִם תּוּכַל לִסְפֹּר אוֹתָם,
וְאִם תִּרְצֶה לִקְטֹף אוֹתָם –
לְךָ אֶתֵּן הוֹנִי וּמְעוֹנִי.
צֵא וְחַפֵּשׂ הַדְּרָכִים –
כֻּלָּן מוֹבִילוֹת לַשָּׁמַיִם.
לֹא נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָן,
לֹא נִתָּן לִכְבֹּשׁ אוֹתָן
בֵּינְתַיִם.
כָּל הַדְּרָכִים שֶׁחָלְפוּ עַל פָּנֶיךָ
הוֹבִילוּךָ אֶל אֵפֶר וְחוֹל.
לִנְטֹשׁ הַדְּרָכִים – זֶה הַצַּו!
[וְלִסְלֹל חֲדָשׁוֹת] אַךְ עַכְשָׁו,
כָּל דְּרָכֶיךָ הֵן דֶּרֶךְ אֶתְמוֹל.
וְיִהְיוּ הַשָּׁנִים לְרַגְלֶיךָ
עַרְפִלֵּי זִכָּרוֹן וּמַכְאוֹב –
עֲרָפֶל מְטֻשְׁטָשׁ עַל כָּל זֵכֶר עוֹלָם,
עֲרָפֶל [אַף הַחֹרֶף עָלָיו לֹא חָלַם]
מְצַוֶּה: "כָּל דְּרָכֶיךָ אֱהֹב!"