יוֹתֵר מִדַּי דְּרָכִים דְּרוּכוֹת
לְהוֹרִיד אֶת רוּחִי.
עָלַי לָקַחַת אֶת הַנּוֹף וְהַשֶּׁקֶט הַפְּשׁוּטִים
שֶׁל זְמַן מִדְבָּר
וּלְהַכְנִיסָם לְחַיַּי.
אוּלָם אֲנִי יוֹדַעַת,
נוֹף אֵינוֹ דָּבָר
שֶׁאֶפְשָׁר לְהַטְמִיעַ בַּנֶּפֶשׁ.
הָרִים וּגְבָעוֹת שֶׁל כְּלוּם
רֶכֶס שֶׁל חוֹל וּשְׁמָמָה
וְאֵיזֶה פֶּלֶא מְרוֹמֵם מִן הָאֲוִיר הַמְּאֻבָּק:
מַשֶּׁהוּ בִּי
צָרִיךְ אֶת הַלְּבַד הַזֶּה.
הַשְּׁתִיקָה הַשְּׁבוּרָה מְסַפֶּרֶת לִי
עָלַי לִזְכֹּר
יֵשׁ לִי תִּקְוָה
בִּהְיוֹתִי בַּת אָדָם.