מְעֻרְטֶלֶת מִתְנַתֶּקֶת מִבְּשַׂר הָאֲדָמָה
אֶל קָפֶה כּוֹכָבִים
רָחוֹק.
אֱלוֹהִים שֶׁלִּי מְחַכֶּה לִי
לְדֵיְיט דְּמָמָה שֶׁנִּקְבַּע.
בְּזָקָן וָרֹד, בְּשִׂמְלָה לְבָנָה,
לוֹגֵם בְּכַפִּית עֲנָקִית
מַעְיַן תֶּה יָרֹק.
אָנוּ מִתְגַּלְגְּלִים בָּאֲוִיר מִצְּחוֹק,
מַשִּׁיקִים כּוֹסוֹת בִּלְתִּי נִרְאוֹת,
זוֹלְלִים עוּגוֹת מְמֻלָּאוֹת,
מִתְפַּלְּשִׁים בְּקֶצֶף עַנְנֵי רֹק
מָתוֹק.
וְאֵין אֲוִיר, אַךְ הוּא מֻזְהָב,
וְאֵין זְמַן כִּי הוּא מֶרְחָב
וְקוֹל אֱלוֹהִים סֻכַּר אַהֲבָה
וְתֶדֶר בְּחִישַׁת כַּפִּיּוֹת.
מקריאה: שז עוז