הַמָּשִׁיחַ קָרוֹב אַךְ גַּם רָחוֹק.
כֵּיצַד הֵם הַדְּבָרִים?
כִּי אוּלַי יָבוֹא מָחָר אַךְ אוּלַי גַּם לֹא.
כִּי אוּלַי יָבוֹא בְּעוֹד שָׁבוּעַ אַךְ אוּלַי גַּם לֹא.
כִּי עוֹד אֵינוֹ, אַךְ שֶׁמָּא הִנּוֹ.
וְשׁוֹאֵל אֲנִי אֵימָתַי יָבוֹא?
כִּי רָחוֹק אוֹ קָרוֹב אֵינוֹ.
כִּי אֵינוֹ.
כִּי אָרְכוּ יָמֵינוּ
וְאָנוּ חֻרְבָּן מְלָאָנוּ.
וְאַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁמַּעֲשֵׂינוּ יְקָרְבוּנוּ, אַךְ לְבַדָּם – בְּעִתָּהּ יָבוֹא הוּא.
שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ, אוּלָם הֵיכָן הַשֵּׁנִי?!
וְכִי לֹא דַּי בַּחֹשֶׁךְ, אֲשֶׁר מִלֵּא חַיֵּינוּ תַּחַת יְצָרִים אֲפֵלִים אֲשֶׁר אֵין נִשְׁלָטִים וְעִמָּם חֳלָיִים מְרֻבִּים?
וְכִי לֹא דַּי בְּאֵלּוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר דָּמָם כַּמַּיִם נִשְׁפָּכִים?
וּבִכְלָל יֵשׁ הָאוֹמֵר כִּי הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ?
הֶהָיוּ דּוֹרוֹת אֲשֶׁר שִׁבְרָם בְּגוּפָם, נַפְשָׁם וְרוּחָם בָּא גַּם יַחַד?
אֱלוֹקַי.
כִּי לִבְחֹר בַּחַיִּים צִוִּיתָנוּ אַךְ נִרְאֶה כִּי עִתִּים בַּמָּוֶת וּבְדוֹמָיו בָּחַרְתָּ.
בַּסֵּבֶל.
בַּחֹשֶׁךְ.
אֱלוֹקַי.
כִּי טוֹב הִנְּךָ אוֹמְרִים.
טוֹב אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ טוֹב.
אַךְ טוֹב.
אַךְ בָּנוּ מְדֻמֶּה כְּבוֹדֵק הִנְּךָ, הֵיאַךְ חַיִּים מֵתִים בְּעוֹלָם אֲשֶׁר אֶל הַחַיִּים הוּא.
כִּי הָהֵם שֶׁהָלְכוּ, תַּחְתָּיו הִנָּם.
וְאָנוּ בּוֹ.
אַךְ גַּם אֵינֶנּוּ בּוֹ.
בּוֹ וְלֹא בּוֹ.
כְּשֵׁם אֲשֶׁר מָשִׁיחַ בָּא וְאֵינוֹ בָּא.
קָרוֹב וְרָחוֹק יַחְדָּיו.
כָּךְ חַיֵּינוּ.
חַיִּים וּמֵתִים בּוֹ זְמַנִּית.
עִתִּים מֵתִים נוֹכְחִים, עִתִּים חַיִּים בָּאִים אַף הֵם.
כְּפִי הָאֱמוּנָה בְּבוֹאוֹ אֲשֶׁר פְּעָמִים בָּנוּ אוּלָם פְּעָמִים אֵינָהּ.
וְאַתָּה.
בּוֹרֵא הָעוֹלָם.
אַתָּה אֲשֶׁר עֵינֵינוּ אֵלֶיךָ כָּלוֹת.
אַתָּה שֶׁשַּׂמְתָנוּ בְּעוֹלָם שֶׁטּוֹב כִּדְבָרְךָ, אַךְ שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר בְּעֵינֵי חֶלְקָם אֲשֶׁר חֹלִי נַפְשִׁי שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנָם לָמְדוּ.
אֱלוֹקַי.
גְּאֻלָּתֵנוּ נָא הָבֵא.
מָזוֹר לָחֳלָיֵנוּ קָרֵב.
אוֹרֵנוּ הָשֵׁב נָא.
כִּי טוֹב הִנְּךָ.
כִּי לַהֲמִיתֵנוּ אֵין בִּרְצוֹנְךָ, אָז גָּרֵשׁ נָא אֶת אֵלּוּ הַחַיִּים אֲשֶׁר לַמָּוֶת דּוֹמִים.
אָנָּא, בְּרַחֲמֶיךָ.
רַחֵם נָא.