* / בנימין גל

הֵיכָן שֶׁלֹּא תִּהְיֶה
יַחַד עִם כָּל הַשִּׁירִים הַנּוּגִים שֶׁל אֱלֹהִים
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתְךָ
לְצַד כָּל הָעֵצִים הָעֵירֻמִּים
שֶׁכַּפּוֹתֵיהֶם נוֹגְעוֹת בְּעָרְפְּךָ
אֲנִי אִתְּךָ.
בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת בְּרֵיחַ עָצוּב-מָתוֹק
שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים
אֲנִי מַחֲזִיק אֶת יָדְךָ הַשְּׁמוּטָה.

בָּזֹאת אַתָּה נִמְכָּר
בָּזֹאת אַתָּה נִלְכָּד.

כְּתֹנֶת הַפַּסִּים נִדְבֶּקֶת לְגוּפְךָ
גַּם בַּבּוֹר אֲנִי אִתְּךָ
הַדְלֵק אֶת הַנֵּר
בִּשְׁאִיפַת אֲוִיר אַחֲרוֹנָה
וְהַאֲזֵן לְשִׁירוֹ הֶעָצוּב שֶׁל אֱלֹהִים.