בַּיָּם / יצחק כהן

בַּיָּם אֲנִי גּוֹלֵשׁ אֶת רִגְעֵי הַשִּׂמְחָה
שֶׁל דָּג קָטָן הַקּוֹפֵץ עַל גַּבּוֹ
שֶׁל כָּרִישׁ גָּדוֹל.
בַּיָּם אֲנִי פּוֹרֵשׂ אֶת כַּפַּי לָרוּחַ
שֶׁתָּבִיא מוּזָה קְטַנָּה לְפַזֵּז אֶת לִבִּי.
בַּחוֹל אֲנִי בּוֹנֶה אַרְמוֹן לְהַכְנִיס אוֹרְחִים
שֶׁל תַּרְבּוּת אֶל נַפְשִׁי הַקּוֹרֵאת דְּרוֹר
לְרוּחוֹת שֶׁל שַׁרְקִיָּה.
בְּלִבִּי מְעַרְבֹּלֶת שֶׁל מֵי טֹהַר לָבָן
הַזּוֹרֶמֶת אֶל הַיָּם.