שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים / מורן בייטי טאבלר

הָיִיתִי שָׁבָה אֶל שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים
וּמְאַמֶּצֶת אוֹתְךָ, נוֹתֶנֶת לְךָ
אֶת פְּרוּסַת עוּגַת הַשּׁוֹקוֹלָד הָאַחֲרוֹנָה
מִן הַמְּקָרֵר, לִיצֹר מְתִיקוּת וְרֹגַע
בְּנַפְשְׁךָ הַמְּיֻסֶּרֶת.
הָיִיתִי כּוֹרֶתֶת אֶת הָעֵץ הָאָרוּר
שֶׁגֵּרֵשׁ אוֹתְךָ מִגַּן הָעֵדֶן שֶׁל עֲנָפָיו
בְּאֶחָד מִימֵי יַלְדוּתְךָ רַבַּת הָעַצְבוּת,
עַד שֶׁהוּא הָיָה קוֹרֵס בְּחַבְטָהּ עֲמוּמָה
עִם גִּזְעוֹ הַבּוֹגְדָנִי וְעָלָיו הָאַכְזָרִיִּים.
הָיִיתִי מְטַפֶּלֶת בִּפְצָעֶיךָ בְּסַבְלָנוּת הַפְּרָחִים
הַמַּמְתִּינִים לְעוֹנָתָם,
מַעֲנִיקָה לְךָ בַּיִת תְּמִידִי בְּקֵן לִבִּי הֶהָרוּס.
הָיִיתִי נִשְׁאֶרֶת אִתְּךָ
בְּרִגְעֵי הַדִּכָּאוֹן, הַפְּגִיעָה הָעַצְמִית.
הָיִיתִי בּוֹלֶמֶת אֶת נַחֲלֵי הַדָּם הָעֲגוּמִים
בְּסֶכֶר אָהַבְתִּי,
מַפְקִידָה בְּיָדֶיךָ אֶת כָּל יַהֲלוֹמֵי רִגְשׁוֹתַי
עַד שֶׁלֹּא הָיָה נוֹתָר לִי דָּבָר,
וְגַם אָז, הָיִיתִי רוֹצָה לָתֵת לְךָ עוֹד.


*לריצ'רד