שִׁבְרוֹ שֶׁל חֲלוֹם / אלירן דאור

הֲיֵשׁ חֲלוֹם שֶׁלֹּא חָלַמְתִּי מִיָּמַי,
שֶׁהִתְנַפֵּץ כְּמוֹ זְכוּכִית מִשְּׁתֵּי יָדַי
וּפָצַע לִי אֶת הַלֵּב?
הַאִם יָכֹלְתִּי לֹא לָשִׁיר מִתּוֹךְ כְּאֵב,
לָשִׁיר וְגַם לִרְקֹד – לִבְכּוֹת אֶל תּוֹךְ הַלֵּב?

הַאִם יֵשׁ חֵטְא גָּדוֹל מִן הַשְּׁתִיקָה?
הַאִם יֵשׁ עָוֶל נוֹרָאִי מִן הַטְּרִיקָה
שֶׁל הַדֶּלֶת בְּפָנַי?
הַיֵּשׁ דִּמְעָה שֶׁלֹּא זָלְגָה מִתּוֹךְ עֵינַי,
שֶׁלֹּא לִטְפָּהּ כְּמוֹ שְׂרִיטָה אֶת לְחַיַּי?