עָצַרְתִּי.
אֲנִי נִשְׁעָן עַל עֲגָלָה הֲפוּכָה,
גַּלְגַּלִּים מַעְלָה.
צוֹפֶה בְּסוּסִי אֵי שָׁם רָץ.
מַכֶּה פַּרְסוֹתָיו בָּאֲוִיר,
מִתְהַפֵּךְ מֵהַבֶּטֶן לַגַּב.
בֶּטֶן גַּב, בֶּטֶן גַּב.
לֹא אָזוּז, לֹא אָזוּז.
…
יָדֵךְ מַנְחָה אוֹתִי
לִשְׂמֹאל אוֹ יָמִין.
אֲבָל אֲנִי כְּבָר הִגַּעְתִּי.
לֹא נִרְאֶה לִי שֶׁאֶתְפֹּס אֶת סוּסִי.
הֲלֹא, לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד הוּא
יָכוֹל לְשַׂחֵק.
וְיוֹתֵר מִכֹּל, אֲנִי מְקַוֶּה
שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ.