דֶּרֶךְ עָפָר, אֲנִי רוֹכֵב בְּלִי קַסְדָּה,
כְּבָר פַּעֲמַיִם-שָׁלוֹשׁ הַיָּד נִשְׁבְּרָה.
הַחֹרֶף יָרֹק הַיּוֹם, יָרֹק מִתָּמִיד,
דְּבַר מָה שׁוֹנֶה הָעוֹנָה-
אָז בֶּעָבָר, לֹא חָבַשְׁתִּי כִּפָּה.
זֶה יוֹם מְיֻחָד,
הַפַּארְק נִסְגַּר בִּשְׁבִיל חָתָן וְכַלָּה.
זֹאת הַתְחָלָה, וְזֶה סוֹף, וְזֹאת חֲתֻנָּה.
צַלָּם יוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרֵי סְכָךְ
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ,
מֻכָּרוֹת לִי פָּנָיו.
וַאֲנִי רוֹכֵב בְּדֶרֶךְ עָפָר,
בְּעֶצֶם, אֲנִי נִדְחָף