שְׂעָרוֹת חוּמוֹת עָפוֹת בָּרוּחַ,
שְׁקָלִים נוֹפְלִים מִכִּיס הַחֲצָאִית.
יַלְדָּה אוֹחֶזֶת בְּמַטְבֵּעַ,
מַעְלָה מַעְלָה מֻפְנוֹת פָּנֶיהָ-
הָעוֹלָם עָשׂוּי לְהֵחָרֵב,
הַשֶּׁמֶשׁ מֵאֲחוֹרֵי עָנָן נִסְתֶּרֶת.
גַּם מִיָּד כְּשֶׁהִיא תֵּצֵא
הַבְּרָגִים יְכוֹלִים לְהִתְפָּרֵק מֵהַכִּסֵּא
וְהָעוֹרְבִים יִפְּלוּ בַּחוֹרֵשׁ.
אוּלַי סֶדֶק יִסָּדֵק לְכֹל הָאֹרֶךְ
וְהַלֵּב יַעֲצֹר יַחְדָּיו עִם הַמָּחוֹג.
אַךְ מֵרֹב הִתְנַדְנְדוּתָהּ לְפָנִים וּלְאָחוֹר
נִטְעַן בֵּינְתַיִם הַשָּׁעוֹן,
וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ הָעֵירֹם
לְמַעֲנָהּ לְבַד נִשְׁאֶרֶת