מְזוּזָה / יורם סלבסט

קָנִיתִי מְזוּזָה
שָׁתַלְתִּי בָּהּ פֶּתֶק, נוֹשֵׂא
רַק אֶת שְׁמֵךְ לְבַדּוֹ
.
הִנְחַלְתִּי הַמְּזוּזָה
עַל מַשְׁקוֹפָהּ שֶׁל הַדֶּלֶת
בְּפֶתַח בֵּיתֵנוּ הַקָּט
.
בְּבוֹאִי וְיוֹצְאִי
נָשַׁקְתִּי בְּלִי הֶרֶף –
אִישָּׁה יְקָרָה לִי מִכֹּל
.
וְאַתְּ לֹא יָדַעְתְּ
לֹא סִפַּרְתִּי דָּבָר –
אַתְּ וַאֲנִי וְהַשֵּׁם
.
רָטְטָה הַמְּזוּזָה
רָעַד לָהּ בַּפֶּתֶק –
נָשַׁקְתִּי לָהּ חֵרֶף
.
הִתְקַשֵּׁיתִי מְאֹד
לִשְׁמֹר סּוֹד, כִּי אַתְּ לִי
מֻפְלָאָה וְאַחֶרֶת
.
עַל כֵּן שׁוֹלֵחַ כָּעֵת
לְמַעַן אֱמֶת, שׁוּרוֹת
לְיַשֵּׁר עִמָּךְ קַו
.
עוֹד אֶשַּׁק וְאֶשַּׁק
לִשְׁמֵךְ בַּמְּזוּזָה, לִשְׂפָתַיִךְ
בֵּין פָּז וְזָהָב
.
וְאוֹמַר אַהֲבָה
כָּל אֵימַת שֶׁתִּזְרַח
חַמָּה עַל שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ
.
אֲהוּבָה, 
.
לָעַד זִכְרֵי הַמְּזוּזָה,
זָז בָּהּ וְזָע, כָּל מָה
שֶׁבָּנִינוּ יַחְדָּו.