חשיכה/ י. יענקלב

הַחֲשֵׁכָה אֵינָהּ צְבוּעַ, הִיא לֹעַ.

מְעַטֶּרֶת עַדְשַׁת בַּמַּאי 

מַדִּים שְׁחֹרִים,

וְלַיְלָה עַל אוּלָם קוֹלְנוֹעַ.

מְבַכָּה שַׂחְקָן חֲסַר תְּחוּשָׁה

אֶל מוּל אִמּוֹ-

מְחַפֵּשׂ עֵינָיו בְּתוֹךְ עֵינֶיהָ

אַךְ אֲרֻבּוֹתָיו כֵּהוֹת וְהִיא לֹא מֵתָה.

מְשַׁכֶּנֶת שִׁיר יָגוֹן

לַמְרוֹת שֶׁאֵין בַּמָּוֶת צְלִיל,

וְלֵיצָן עִם אַף שָׁחֹר

מְיַסֶּרֶת עוֹד יוֹתֵר מֵהַיָּגוֹן