נֶעֶרְמוּ הַסְּפָרִים בַּדִּירָה
מֵהַפִּנָּה הָאַחַת לַשְּׁנִיָּה.
הֵם רוֹעֲשִׁים,
אֵין פְּשָׁרָה בְּשׁוּם צַד.
אַתְּ קָמָה, מוֹצִיאָה חוֹבֶרֶת מֵהַסִּפְרִיָּה.
אֲנִי מַנִּיחַ אֹזֶן עַל לִבֵּךְ,
מַנִּיחַ אֹזֶן עַל בִּטְנֵךְ,
מְלַטֵּף לָךְ אֶת הַכָּתֵף.
הַגַּב שֶׁלִּי מִשְׁעֶנֶת,
וְאַתְּ קוֹרֵאת.
הַדֹּפֶק שֶׁלָּךְ לֹא כּוֹעֵס,
וְהַבֶּטֶן מִתְמַלֵּאת.
אֲבָל זֶה כֹּה חֲבָל,
שֶׁבָּחַרְתְּ לִלְמֹד מִמֶּנִּי שְׁטוּיוֹת.