הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הַשֵּׁנִי לְחַיַּי / הלל חפץ

יֵשׁ וְהָלַכְתִּי בְּזִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת בִּשְׁבִילֵי עֵמֶק הַמַּצְלֵבָה. הָעוֹרְבִים עָמְדוּ אָז מִמַּעַל וְצָוְחוּ אֵימָה.
הַמִּנְזָר וְחָרָךְ כְּנִיסָתוֹ הַמֻּנְמָךְ נִצְּבוּ דּוֹמֵם בְּאִיּוּמָם הַמַּתְמִיד, וַאֲנִי פּוֹסֵעַ לִי בִּינוֹת עֲצֵי הַזַּיִת וְאִצְטְרֻבָּלִי הַפִּינְיוֹנְס.
רָץ וּמְדַלֵּג בִּינוֹת סַלְעֵי עֲנָק וּמִסְתּוֹרִי הַמַּחְבּוֹאִים, יַלְדוּתִי שָׁם נִסְתַּתְּרָה לָהּ, חָסַמְבָּ"ה וְהַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית.
בְּזִכְרוֹנִי דִּמְיַנְתִּי עַצְמִי כְּעַיִט בִּמְעוֹפוֹ הַצּוֹפֶה בָּם מִמְּרוֹמִים וִישַׂחֲקוּ הַיְּלָדִים לְפָנָיו הֵם וְלֹא אֲנִי עוֹד.
זוֹכֵר גַּם עֲצֵי דֻּבְדְּבָן כְּבֵדִים מִפְּרִי, שָׁם מִיָּמִין לְעֵץ הַשֶּׁסֶק, זוֹכֵר גַּם מִרְפֶּסֶת שֶׁצּוֹפֶה לַוָּאדִי, עוּגוֹת שִׁשִּׁי וְקַנְקַן קָפֶה קַר.
גַּם הַקְּרָב עַל גַּרְגְּרֵי הַחוּמוּס שֶׁל טַעֲמִי בְּשִׁשִּׁי שֶׁטִּיְּחָה הַמְּצִיאוּת וְגַם אֶת בָּקְרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם אֲנִי זוֹכֵר, אֶת מַרְאֵה הָאוֹלְדְּסְמוֹבִּיל הַמֻּזְהֶבֶת, הַבָּגָאז' הַפָּתוּחַ, אֵפוֹד וְכוֹבַע פְּלָדָה.
הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְהַיְּחִידִי בְּחַיַּי שֶׁלָּקַח אוֹתִי לְבֵית הַסֵּפֶר
הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הַשֵּׁנִי לְחַיַּי.