שירת האתר

הַזְּמַן מַשְׁכִּיחַ עֶלְבּוֹנוֹת:מַשְׁקִיט אוֹתָם, אַף מַעֲלִיםאֶת הַקַּלִּים. עֶלְבּוֹן אַלִּיםאוֹרֵב, קָרֵב עַל בְּהוֹנוֹתפּוֹרֵץ לַתּוֹדָעָה, מַכְאִיבעַל בְּהִירוּת הַיּוֹם מֵעִיב. וְזֶה הֲרֵי עֶלְבּוֹן-מַחְמָדלֹא יַהֲפֹךְ חַיָּה רָעָהשְׂרִיטָה בִּלְבַד, אֲנִי

כָּל חַיַּי הָיוּ נְתִינָה מְחַיֶּכֶת וְאוֹהֶבֶתהַיּוֹם אֲנִי חָשׁ רַק לְקִיחָה כּוֹאֶבֶת.כָּל חַיַּישָׂרִיתִיעִם אֱלוֹהִיםוְעִם אֲנָשִׁיםעַתָּה –עָבִיב מֵלִיט יוֹמִיכּוֹלֵא אַחֲרוֹןאֲבִיבִיבֵּין אִשְׁפּוּז וּבֵין הַקְּרָנָה. עַתָּה –עֶלֶט זִכְרוֹנוֹת זוֹלֵג

הַשָּׁעוֹן עָצַר מִלֶּכֶת,כַּנִּרְאֶה בְּאַשְׁמַת הַסּוֹלְלוֹת.אוֹ שֶׁמָּא זֶה בִּכְלָל הַמָּוֶתאוֹ עוֹלַם הַחֲלוֹמוֹת.אוּלַי הִגַּעְתִּי לְגַן עֵדֶן,אוּלַי עָצַרְתִּיעַל הָרֹעַ שֶׁבַּלֵּב.אוּלַי לֹא נִשְׁאַר כָּל זֵכֶר,אוּלַי תָּמִיד הָיָה עוֹמֵד.אַךְ בֶּאֱמֶת

Я зубы заговаривал себемол правы травызла нет в растениях и снахи лучики небесной славыа страх.. Зачем он нужен страхна душу нет такой управы.Я лгал себе.

שָׁמַיִם, תָּמִיד צָרִיךְ לְהַתְחִיל מִשָּׁמַיִם. וְרָצוּי שֶׁיִּהְיוּ כְּחֻלִּים. סִפּוּר שֶׁמַּתְחִיל בַּשָּׁמַיִם וּכְדַאי גַּם שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אֲוִירוֹן, שֶׁלֹּא אֶפֹּל. אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לְהַתְחִיל בִּכְלָל מֵאֲדָמָה.

חִכִּית לִי בְּחַדְרֵךְנֶאֱבֶקֶת עַל כָּל מוֹלֵקוּלַת חַמְצָןמָצָאת כּוֹחוֹתלְצַוּוֹת עָלַי לֶאֱכֹל, לִדְרֹשׁ"קִרְאִי לְבַעֲלֵךְ."  אִמָּא עַד הַסּוֹףרַק עָלַי חָשַׁבְתְּלֹא עַל עַצְמֵךְ,וַאֲנִי מַצְלִיחָה בְּקֹשִׁילְהַסְתִּיר בֶּהָלַת אֵימִיםלְחַיֵּךְ.  הַמַּרְדִּים הִגִּיעַהַיּשר

קִצְרוּ לִי סָחִישׁ מִשְּׁאֵרִית הַסָּפִיחַ,לִקְּטוּ לִי תִּפְרַחַת כַּרְכֹּם,סִלְלוּ לִי דְּרָכִים אֶל עָבָר לְלֹא פִּיחַוְאֶסַּע לִי הַרְחֵק מֵהַיּוֹם. קִטְפוּ וְזִרְקוּ לִי אָלוֹוֵרָה מַרְגַּעַת,מִמֶּנָּה נַדְלִיק מְדוּרוֹת לְלֹא

הֲיֵשׁ חֲלוֹם שֶׁלֹּא חָלַמְתִּי מִיָּמַי,שֶׁהִתְנַפֵּץ כְּמוֹ זְכוּכִית מִשְּׁתֵּי יָדַיוּפָצַע לִי אֶת הַלֵּב?הַאִם יָכֹלְתִּי לֹא לָשִׁיר מִתּוֹךְ כְּאֵב,לָשִׁיר וְגַם לִרְקֹד – לִבְכּוֹת אֶל תּוֹךְ הַלֵּב? הַאִם

בְּרֵאשִׁית רָאִיתִי כִּי טוֹב.הָיִיתִי שְׁלֵמָה.אַחַר־כָּךְ לָמַדְתִּיהִפָּרְדוּת, רִחוּק,פַּחַד, בּוּשָׁה,צִמְצוּם עַד כְּדֵי נִתּוּק.עַד כְּדֵי אַשְׁמָה. כְּמוֹ לֹא הָיָה בִּיאוֹר חִבּוּר מֻשְׁלָם,זִכְרוֹן תֹּם רֵאשִׁית הָעוֹלָם,קוֹל שֶׁלָּמַדְתִּי לִמְחֹק.עָלַי לְהַתְחִיל

כְּתֵפַי לִי רֹךְ כִּי אֵין לִי כַּראֲנִי נִרְדָּם וְאֵין מַרְפֵּא.הָאוֹר הוֹפֵךְ לְבָבַת עֵינַי,כָּל שְׂדֵה הָרְאִיָּהלִפְנֵי הַחֹשֶׁךְ.  וּבְתוֹךְ הָאוֹר הַזֶּה יַלְדָּה.מִכַּף רַגְלָהּ וְעַד רֹאשָׁהּ,הִיא יְרֻקָּה וּבְמִקְצָתזוֹהֶרֶת.יָדֶיהָ

יֵשׁ הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְאַךְ לִבָּם שֶׁמֶשׁ,וְהֵם מְאִירִים אֶת עֵמֶק הַבָּכָאמַנְבִּיטִים חֶלְמוֹנִיּוֹת,מַצְמִיחִים אַלּוֹנִים,וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹקֵק.  וְיֵשׁ הַהוֹלְכִים בָּאוֹראַךְ לִבָּם פֶּחָם,וְהֵם מַאֲפִילִים אֶת הַר הַבְּרָכָהשׁוֹדְפִים שׁוֹשַׁנִּים צְחוֹרִיםמַנְבִּילִים בְּרוֹשִׁים,וְהָעוֹלָם

לַיְלָה לַיְלָה בִּנְדוּדַימַקְשִׁיב יַקִּירָתִי נוֹשֶׁמֶת טִיפּוֹת זָבוֹת עַל דָּפְנוֹתַיִיךְדִּמִּיתִי חֶרֶשׁ אֶמֶשׁ שָׁמַעְתִּי שְׁמִי נִגַּר שְׂפָתַיִךְרֶגַע אוֹשֶׁר הִתְחוֹלֵל בִּיהֲוָויָיתִי פָּנְתָה אֵלַיִךְחַשְׁתִּי בִּי אַתְּ מִתְהַרְהֶרֶת בַּאֲפֵלַת חֲלוֹמוֹתַיִךְעַל

הַדֶּרֶךְ לְלוֹנְדוֹן רְצוּפַת שְׁקָרִים. שְׁבִיל הַלְּבֵנִים הָאֲדֻמּוֹת יִקַּח אוֹתְךָ לִמְחוֹז-חֶפְצְךָ, שֶׁאֵינוֹ מְחוֹז-לִבְּךָ. זֶה לֹא עָבַד מֵהַהַתְחָלָה, מָה שֶׁסִּפְּרוּ לָנוּ, וַאֲנַחְנוּ כָּתַבְנוּ בְּצִבְעֵי פַּנְדָּה מִחוּץ לַקַּוִּים.

"הַאִם שׁוֹקַעַת שֶׁמֶשׁ אוֹ זוֹרַחַת?"אֶת זֹאת אֶשְׁאַל שָׁמַיִם אֲדֻמִּים,כִּי אֶל חַלּוֹן בֵּיתִי בָּאָה אוֹרַחַת-זוֹהִי שֶׁמֶשׁ בְּנֵרוֹת הַדִּמְדּוּמִים. שְׁמָשׁוֹת פּוֹקְדוֹת חַלּוֹנִי לְעֵת עֶרֶב,בְּחָרְפָן, בַּאֲבִיבָן וּבְקִצָּן,שׁוֹקְעוֹת עָלַי,

אֲנִי בִּנְהִיגָהמְקַבֶּלֶת שִׂיחָה אַחַר שִׂיחָה אַחַר שִׂיחָהמֵהָאוּנִיבֶרְסִיטָה הַפְּתוּחָה.בְּטָעוּת! (אוֹ לֹא בְּטָעוּת) הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַפְּרָטִים שֶׁלִּי בְּרִבּוּעַ הַקָּטָן הַזֶּהשֶׁל הַשְׁאֵר פְּרָטִים וַאֲנַחְנוּ כְּבָר נִצֹּר אִתְּךָ קֶשֶׁר

הָאוֹטוֹ נוֹסֵעַ אֶל עֵבֶר מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב, אֲנִי לָבוּשׁ חֲלִיפָה מְעֻטֶּרֶת בְּכֹל טוּב. אֲנִי נִזְכָּר בְּחָבֵר מִתְנַדְנֵד מִתַּחַת לְמוֹט, בְּלוּלָאָה שֶׁשַּׁזָּר מֵעֲנִיבוֹת. בְּסָבָתִי הֲקֵרַחַת הוֹלֶכֶת, בְּאִשָּׁה

נוֹלַדְתִּי יְהוּדָה וְאָמַרְתִּי "לֹא תּוֹדָה" נַעֲשֵׂיתִי Soul וְאָמַרְתִּי "אָמֵן" לְמַעַן הַשֵּׁם. בֵּין שֶׁבַע אַבְנֵי הַחֵן: חִפַּשְׂתִּי אַחַר הָאֱמֶת וּמָצָאתִי אֶת אָגַאט נַעֲרָתִי. מִצַּד מִשְׁפַּחַת אָבִי

אֶת דֶּלֶת הַזְּכוּכִית שֶׁל הַמִּקְלָחוֹןאֶת דֶּלֶת הָעֵץ בַּשֵּׁרוּתִיםמַשְׁאִירָה פְּתוּחוֹת –שֶׁהֶחָרָא יָצוּףשֶׁהַצַּחֲנָה תִּתְפַּשֵּׁטשֶׁהַמַּיִם יִגְאוּעַד קְצֵה הַמִּסְדְּרוֹןוּמֵעֵבֶר… שֶׁיִּרְאוּ לִי הַכֹּללֹא אִכְפַּת הָעִקָּר שֶׁאֶנְשֹׁם.

מְעֻרְטֶלֶת מִתְנַתֶּקֶת מִבְּשַׂר הָאֲדָמָהאֶל קָפֶה כּוֹכָבִיםרָחוֹק.  אֱלוֹהִים שֶׁלִּי מְחַכֶּה לִילְדֵיְיט דְּמָמָה שֶׁנִּקְבַּע.בְּזָקָן וָרֹד, בְּשִׂמְלָה לְבָנָה,לוֹגֵם בְּכַפִּית עֲנָקִיתמַעְיַן תֶּה יָרֹק.  אָנוּ מִתְגַּלְגְּלִים בָּאֲוִיר מִצְּחוֹק,מַשִּׁיקִים כּוֹסוֹת בִּלְתִּי

מִזְּמַן אֵינִי הוֹלֵךְ אֶל הַיָּם הַהוּא שֶׁל קִירוֹת מִתְקַלְּפִים וַאֲכוּלִים בְּכָל פֶּה. הִנֵּה בְּסִיס חֵיל הַיָּם עוֹד עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ מֻקָּף תַּיִל וְחוֹמוֹת שֶׁלֹּא יָכוֹל

בפעם בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת שֶׁהָיִיתִי בְּלוֹנְדוֹן(בָּאֶלֶף הַקּוֹדֵם)לֹא הָיוּ טֵלֵפוֹנִים נַיָּדִיםוְצִלַּמְנוּ בְּמַצְלֵמוֹתעִם סִרְטֵי צִלּוּםשֶׁאָסוּר לַחֲשֹׂף לָאוֹר.מְעַנְיֵן אִם גַּם לוֹנְדוֹן הִשְׁתַּנְּתָה. חיפשתי בְּחֶדֶר הַמָּלוֹן אֵין עֹתֶקשֶׁל הַבְּרִית הַחֲדָשָׁהחִפַּשְׂתִּי

תָּפְסָה בְּיָדִי זְקֵנָה, "תַּחֲזֹר לְבַקֵּר" הִיא אָמְרָה. זְבוּב נִרְדָּם בְּגַנָּהּ, עַל יַד מְקֻמֶּטֶת רַכָּה. נוֹפֵל הֶעָנָף וְהָעֵץ, הַזְּבוּב מוּל עֵינֶיהָ מַמְשִׁיךְ לְקַפֵּץ. כֹּל מָה שֶׁנִּשְׁתַּל

Брод бреда А не пройти Беда до лучика Лечи себя пока Стих стикса Не догоняет облака Солёный ручеек а не река Рука огня сжимает образ

וְהִנֵּה, קָצָר כְּמוֹ קְצֵה הַמִּטְפַּחַת כָּחֹל וְאָדֹם, וְכָתֹם קוֹרֵן; כְּמוֹ כֶּתֶר לְרֹאשָׁהּ. עִם זֹאת לֹא תִּשְׁתַּחֵד. לֹא תִּרְדֹּף עֶגְלוֹת סוּסִים דּוֹהֲרִים, דּוֹהֲרִים, מִתְנַשְּׁפִים. שֶׁכֹּחַ הַחַיִּים

שָׁרוּי בִּבְלִילַת בֵּיצָהתֵּכֶף יְצַפּוּנִיבְּפֵרוּרֵי אָבָקוְיַכְנִיסוּנִי לְשֶׁמֶן רוֹתֵחַ. כְּשֶׁאַזְהִיב אֵצֵאמְהֻסָּס מַשֶּׁהוּוּמוּל עֵינַיאֶרֶץ מִדְבַּר צִיָּה וְצַבָּר. אֶזָּכֵר בְּמַסָּעוֹת אֲרֻכִּיםקָדִימָה וַאֲחוֹרָה וְקָדִימָהוְחוֹזֵר חָלִילָה הֲרֵי אֲנִייֶלֶד יִשְׂרְאֵלִי.

שָׁלוֹשׁ נְשִׁיקוֹת בַּצַּוָּאר עַל הַגַּג, קִרְקוּר שֶׁל עוֹרֵב הַצּוֹפֶה אֶת הַשַּׁחַר וּמַבִּיט לַמִּזְרָח. חוֹזְרוֹת יוֹנִים קְטַנְטַנּוֹת נוֹשְׂאוֹת עֲלֵיהֶן מֵעֵץ זַיִת רָחוֹק. … אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתָּבִינִי

וְעוֹד נִצַּל עָנָן כָּל רַע עַל פֶּתַח מַיִם נְאוֹרִים. כְּרוּכִים בְּעוֹר וְתַפְאוּרָה בְּפֶתַח יוֹם הֵם מְתוּחִים … וְהַגִּזְרָה עוֹד מִלְּמַעְלָה וְהַתַּנּוּר דּוֹלֵק עַל אֵשׁ. בְּהַבִּיטִי

הֵם כְּבָר נְגוּעִיםבַּחֹמֶר מִמֶּנּוּ עֲשׂוּיָההַסְּטִיגְמָה.הָרוּחַ הִיא רַק הַמָּחוֹגשֶׁמֵּזִיזאֶת הַזְּמַן פֹּה. פֹּה הֵם מְבָרְכִים לְשָׁלוֹם אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי בִּלְשׁוֹן הַדְמָיָה"שָׁלוֹם אֲנִי"עוֹנֶה א' ל ב'. אֲנִי שׁוֹלֶפֶת

יוֹתֵר מִדַּי דְּרָכִים דְּרוּכוֹתלְהוֹרִיד אֶת רוּחִי. עָלַי לָקַחַת אֶת הַנּוֹף וְהַשֶּׁקֶט הַפְּשׁוּטִיםשֶׁל זְמַן מִדְבָּרוּלְהַכְנִיסָם לְחַיַּי. אוּלָם אֲנִי יוֹדַעַת,נוֹף אֵינוֹ דָּבָרשֶׁאֶפְשָׁר לְהַטְמִיעַ בַּנֶּפֶשׁ. הָרִים וּגְבָעוֹת שֶׁל

On borrowed timeand nevertheless,progression goes without regress.A tailored face that's fit for valor,distress uproots our sacred parlor.…A mystery guise,a shrouded face,a borrowed suit,a stunning dress.She