בְּחַיַּי הַקּוֹדְמִים, נִדְמֶה לִי שֶׁמַּתִּי בְּתוֹךְ הַשֶּׁלֶג. עִם רוֹבֵה צַלָּפִים עַל כְּתֵפִי, מְכֻסֶּה בַּשְּׂמִיכָה הַלְּבָנָה. וְאָנִי זוֹכֵר שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ כֶּלֶב,

וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בְּפָנֶיךָוְנִשַּׁקְתִּי עֵינֶיךָאֶת כַּף יָדְךָ,אֶת כַּף רַגְלְךָוְרָאִיתִי אוֹתְךָאֶת כֻּלְּךָכָּל-מִי-שֶׁאַתָּהכָּל הַזְּמַנִּיםתַּחַת עֲטִיפַת הַבָּשָׂרוְאִלְּמוּת הַמִּלִּיםקִרְבַת נֵצַח עֶלְיוֹנִיםאֵל וְאֵלֶּהבֵּינֵינוּ זָהֲרָה וְחִיְּכָההַשְּׁכִינָה

Скажи мне дорогая,Ни пол – словаНе говоря, а лучше посмотри,Как ткани дняБлаженная основаМеж нами кувыркается внутри.И есть душаБессмертная, как знамяИ

"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים–אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם;וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ." (בְּרֵאשִׁית, טוּ', ה') הַבֵּט נָא הַשָּׁמַיְמָה

In this labyrinth I’m as devoted as thechain saw brick a back or the cold flat stone of a white

מְפַחֵד שֶׁלֹּא תִּרְאִי אֶת הָאֱמֶתשֶׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת לִרְאוֹתכִּי אֲנִימַסְתִּיר לִפְעָמִים. מִסְתּוֹבֵב בָּנוּגַּלְגַּל שִּׁנַּיִםוְחוֹתֵךְ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בּוֹלְעִים. אִם הַמִּלָּה בִּבְרִיתֵנוּלֹא תִּתְגַּלְגֵּלמַה יִשָּׁאֵרכְּשֶׁמֶן הַחַיִּים. שְּׁתִיקָה