אוֹקְטוֹבֶּר בְּכַפְכַּפִּים / י. יענקלב

לֵיל אוֹקְטוֹבֶּר קַר,
שְׁמָשׁוֹת עִם עָלִים רְטֻבִּים
וַאֲנִי שֶׁרוֹעֵד אַךְ נוֹעֵל כַּפְכַּפִּים.
אֲנִי מַקְשִׁיב לַצְּעָדִים שֶׁלִּי וְחוֹשֵׁב-
עַל כָּךְ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה, הַיּוֹם,
כִּוַּנְתִּי אֶת הַמַּזְגָן לְחֹם
וְהִתְעוֹרַרְתִּי לִפְנֵי צִלְצוּל הַשָּׁעוֹן.
עַל כָּךְ שֶׁהֵבַנְתִּי לְבַסּוֹף
שֶׁכֶּסֶף זֶה חָשׁוּב.
עַל כָּךְ שֶׁלְּעִיר הַיַּלְדוּת
לֹא אוּכַל לָשׁוּב.
עַל כָּךְ שֶׁהָיִיתִי מִתְגַּיֵּס
אִם רַק הָיוּ שׁוֹאֲלִים שׁוּב!
אַךְ נִדְמֶה לִי שֶׁכָּעֵת כְּבָר מְאֻחָר..
אֲנִי צוֹעֵד בְּרַגְלַיִם רְטוּבוֹת
זֶה לֵיל אוֹקְטוֹבֶּר קַר.