שירת האתר

I can’t sleepBut I am grateful, for thisVase of rosesHung up on my wall It fits perfectly hangingMidst the books and the notesAs a gate

אַהֲבָה זֶה אַרְטִישׁוֹק בְּלִימוֹן וּפִלְפֵּל צֻ'מָּה,שֶׁמִּישֶׁהוּ הֵכִין בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילֵךְ.אַהֲבָה בּוֹעֶרֶת.שׂוֹרֶפֶת בַּפֶּה. נוֹשֵׁק אוֹתָךְ רַךְ בָּעֹרֶףכְּשֶׁאַתְּ מְכִינָה סֶנְדְּוִיצִ'ים בַּבֹּקֶר.קוֹנֶה לָךְ קוּמְקְוָט אֵיךְ שֶׁמַּתְחִילָה הָעוֹנָה.שׁוֹמֵעַ בַּטּוֹן שֶׁלָּךְשֶׁאַתְּ

זֶה שָׁבוּעַ שֶׁאֵינְךָ יוֹצֵא מִמִּטָּתְךָ: דּוֹבֵר אֶל מַלְאָכֶיךָ שֶׁהִכְזִיבוּךָ חוֹלְפִים בִּנְתִיב הַמַּעֲלוֹת וְהַמּוֹרָדוֹת אוֹתְךָ: אֶל הַלְּבָנָה שֶׁנִּסְדְּקָה בְּךָ פְּנִימָה וּשְׁבִיל חֲלֵב מַלְאָכֶיךָ הַשָּׁפוּךְ עֲלֶיךָ כִּמְּתַעְתֵּעַ.

When the final sunrise comes,at the moment we wake up,will we still put-on our makeup? Would we know our last day has come,or still believe,

יֵשׁ כְּפָר עַל שְׂפַת הַיָּם,שָׁלוֹשׁ אֲחָיוֹת מְחַכּוֹת לִי שָׂם.אַחַת שׁוֹזֶרֶת פְּרָחִים,אַחַת מַשְׁחִיזָה פְּצִירָהוְאַחַת מַחֲלִיפָה מַנְעוּלִים.וַאֲנִי נוֹסֵעַ דֶּרֶךְ הַבִּקְעָהמֵבִיא אִתִּי שַׁי וּמַתָּנָה. סְבִיב בִּיתָן בֻּסְתָּןרִמּוֹן, זַיִת

We live another day to feelthe cool embrace of the endless wind current.And nightly when things turn still,that’s when it reaches us. Like a higher

הַחֵמָר הָפַךְ קָשִׁיחַ, הַסְּלָעִים בְּמַיִם נֶחְצְבוּ, הַזְּרָעִים גָּדְלוּ לְשִׂיחַ וְהַשָּׂדוֹת כְּבָר נִקְצְרוּ. חֻקִּים נִהְיוּ לְדֶרֶךְ אֶרֶץ, מֵיתָרֵינוּ כָּךְ דִּבְּרוּ. בְּמִצְחֵנוּ קְמָטִים הוֹפִיעוּ וְדֵעוֹתֵינוּ הִתְגַּבְּשׁוּ. אִי

גַּם זְקֵנִים מֵתִים בָּעֵת הַזֹּאת,נֶאֱסָפִים לְבֵית עוֹלָמָם בְּשָׁלוֹם.גַּם סָבְתָא סוּזִי וְסִימִי דָּדוֹן.יֵשׁ עוֹד מַחֲלוֹת לֵב וְרֵאָה וְסַרְטָן.וְשֵׂיבָה טוֹבָה סְתָם.וְיֵשׁ מְעַט נֶחָמָה בְּחַיִּים שֶׁנִּחְיוּ בִּמְלוֹאָם.יֵשׁ נֶחָמָה

יוֹנָתִי שְׁכוּבָה עַל הַסַּפָּה, כּוֹאֶבֶת. כָּרִיּוֹת מֵעַל וּמִתַּחַת לְרֹאשָׁהּ- אֶת עֵינֶיהָ וְאָזְנֶיהָ הִיא סוֹגֶרֶת, וְאֶת הַחֶדֶר לִפְנֵי שָׁעוֹת רַבּוֹת נָטְשָׁה. דֶּרֶךְ אוֹר וְדֶרֶךְ חֹשֶׁךְ הִיא

The hole in reality,that keeps ripping apart,that nobody sees,but you. The tossed scraps leftfrom the world after it broke down,that nobody would pick up,for you.

רוֹב הַיּוֹם סָגַרְתִּי אֶת הַחַלּוֹן בַּמִּשְׂרָד וְהִדְלַקְתִּי אֶת הַמַּזְגָן – הָעִקָּר שֶׁלַּיְּרָקוֹת בָּאַרְגָּז יִהְיֶה נָעִים. הַחָסָה, הָעַגְבָנִיּוֹת, הַפְטְרוֹזִילְיׇה וְחַבְרֵיהֶן לָאַרְגָּז נִקְנוּ כְּדֵי לִתְמֹךְ בַּחַקְלָאִים שֶׁל

אַתְּ יְכוֹלָה לִכְתֹּב עַל מִלְחָמָה, לָמָּה לֹא? מִלְחָמָה הִיא עִנְיָן רְצִינִי בִּכְדֵי שֶׁתִּשָּׁאֵר רַק לְאַנְשֵׁי צָבָא, כְּמוֹ כֵן מִלְחָמוֹת מַעֲשִׁירוֹת אֶת קָנוֹן הַשִּׁירָה הֵן בָּעֹרֶף

הָאִישׁ מֵהָרַדְיוֹ הִמְשִׁיךְ, קָרָא שֵׁם וְעוֹד שֵׁם,גַּם בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי זֶה, וְזֶה שֶׁאַחֲרָיו.חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מְשַׁעֲמֵם, הָיִיתִי בֶּן חָמֵשׁ.רָצִיתִי לְשַׂחֵק עִם אַבָּא בַּכַּדּוּר הַכָּחֹל הֶחָדָשׁ שֶׁקִּבַּלְתִּי. שָׁמַעְתִּי

לֵיל אוֹקְטוֹבֶּר קַר,שְׁמָשׁוֹת עִם עָלִים רְטֻבִּיםוַאֲנִי שֶׁרוֹעֵד אַךְ נוֹעֵל כַּפְכַּפִּים.אֲנִי מַקְשִׁיב לַצְּעָדִים שֶׁלִּי וְחוֹשֵׁב-עַל כָּךְ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה, הַיּוֹם,כִּוַּנְתִּי אֶת הַמַּזְגָן לְחֹםוְהִתְעוֹרַרְתִּי לִפְנֵי צִלְצוּל הַשָּׁעוֹן.עַל כָּךְ שֶׁהֵבַנְתִּי

"וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא"~ בראשית, פרק לז, פסוק ל שִׁבְעָה יָמִים חִכִּיתִי לְךָ וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלְךָ בַּמָּקוֹם בַּשָּׁעָה הַדְּהוּיָה אַתָּה לֹא בָּא. 

שְׁמֵי אַחֲרִית יָמִיםנִלְחֶשֶׁת נִשְׁכַּחַת: מֵעָלֵינוּ קָמִים.בְּאֵין רוּחַ: שָׁאוֹן וּדְפִיקָהצִפְצוּף בְּכִכַּר הָעִיר הָרֵיקָה. צֹאן-קְדוֹשִׁיםכָּל הָאֲנָשִׁיםבֵּין שֶׁחַיִּים וּבֵין שֶׁמֵּתִים:בָּרְחוֹבוֹת בַּבָּתִים.

אֱלֹהַי, אַל דֳּמִי לָךְ וְאַל תֶּחֱרַשׁכְּמַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, חָמָס עַל עַמְּךָ חָרַשׁכִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ עַל עַמְּךָ הֶעֱרִימוּ סוֹדלִמְחוֹת אֶת זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִן הַיְּסוֹדחָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָםשָׂמְחוּ

זִרְמֵי הָאוֹר הַמְּכֻנָּףשָׁטִים מֵעַל, וְכוֹנְנוּעִיר מֻנַּחַת עַל הַכַּף.עֲלוּמִית עַלְטַת הָרְגִילוּת. בְּחֲטָף עַיִן-דְּמוּיוֹת טוֹבוֹת, טְפֵלוּת כְּמוֹ מִסָּבִיב.אַךְ תַּו יִחוּד הֵד בְּצוּרוֹתֶיהָ,לְאֵין פֵּרוּשׁ חוֹמֵק לַמְּהַלֵּךְ בָּהּ. אֵין

Cupid sets our love and lust,but who's to faultwhen nothing lasts,forever doomed to failat end,restart the pain,begin again. I praise Sisyphusfor the fall,for love's demisethat

"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וּתְקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחוֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלוֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ,

Looking far beyond ourselves,the bustling green across the fence,its slender touch upon the waterthe lovers’ glimpse of one another Now framed between the fence's beams,the

וַיִּקְרָא הָאָדָם אֶת הָעוֹלָם לִשְׁחִיטָה,אֶת תְּבוּאַת הַשָּׂדֶה לְחִלּוּל הַשְּׁמִיטָה,אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה לְמִיתָהוְאֶת פַּרְוָתָהּ לִשְׂמִיכַת הַמִּטָּה –וַיִּקְרָא: "עוֹד לֹא דַּי לִי עַתָּה". וַיִּקְרָא הָהָר אֶת הָאָדָם

קָנִיתִי מְזוּזָהשָׁתַלְתִּי בָּהּ פֶּתֶק, נוֹשֵׂארַק אֶת שְׁמֵךְ לְבַדּוֹ.הִנְחַלְתִּי הַמְּזוּזָהעַל מַשְׁקוֹפָהּ שֶׁל הַדֶּלֶתבְּפֶתַח בֵּיתֵנוּ הַקָּט.בְּבוֹאִי וְיוֹצְאִינָשַׁקְתִּי בְּלִי הֶרֶף –אִישָּׁה יְקָרָה לִי מִכֹּל.וְאַתְּ לֹא יָדַעְתְּלֹא סִפַּרְתִּי דָּבָר

Fairies dream in books with hooks.A gust of turning lookstheir faces lit, a soft commotion,the smiles turn a merry notion.Exhibit something from inside,a chance to

הַזְּמַן מַשְׁכִּיחַ עֶלְבּוֹנוֹת:מַשְׁקִיט אוֹתָם, אַף מַעֲלִיםאֶת הַקַּלִּים. עֶלְבּוֹן אַלִּיםאוֹרֵב, קָרֵב עַל בְּהוֹנוֹתפּוֹרֵץ לַתּוֹדָעָה, מַכְאִיבעַל בְּהִירוּת הַיּוֹם מֵעִיב. וְזֶה הֲרֵי עֶלְבּוֹן-מַחְמָדלֹא יַהֲפֹךְ חַיָּה רָעָהשְׂרִיטָה בִּלְבַד, אֲנִי

כָּל חַיַּי הָיוּ נְתִינָה מְחַיֶּכֶת וְאוֹהֶבֶתהַיּוֹם אֲנִי חָשׁ רַק לְקִיחָה כּוֹאֶבֶת.כָּל חַיַּישָׂרִיתִיעִם אֱלוֹהִיםוְעִם אֲנָשִׁיםעַתָּה –עָבִיב מֵלִיט יוֹמִיכּוֹלֵא אַחֲרוֹןאֲבִיבִיבֵּין אִשְׁפּוּז וּבֵין הַקְּרָנָה. עַתָּה –עֶלֶט זִכְרוֹנוֹת זוֹלֵג

הַשָּׁעוֹן עָצַר מִלֶּכֶת,כַּנִּרְאֶה בְּאַשְׁמַת הַסּוֹלְלוֹת.אוֹ שֶׁמָּא זֶה בִּכְלָל הַמָּוֶתאוֹ עוֹלַם הַחֲלוֹמוֹת.אוּלַי הִגַּעְתִּי לְגַן עֵדֶן,אוּלַי עָצַרְתִּיעַל הָרֹעַ שֶׁבַּלֵּב.אוּלַי לֹא נִשְׁאַר כָּל זֵכֶר,אוּלַי תָּמִיד הָיָה עוֹמֵד.אַךְ בֶּאֱמֶת

Я зубы заговаривал себемол правы травызла нет в растениях и снахи лучики небесной славыа страх.. Зачем он нужен страхна душу нет такой управы.Я лгал себе.

שָׁמַיִם, תָּמִיד צָרִיךְ לְהַתְחִיל מִשָּׁמַיִם. וְרָצוּי שֶׁיִּהְיוּ כְּחֻלִּים. סִפּוּר שֶׁמַּתְחִיל בַּשָּׁמַיִם וּכְדַאי גַּם שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אֲוִירוֹן, שֶׁלֹּא אֶפֹּל. אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לְהַתְחִיל בִּכְלָל מֵאֲדָמָה.

חִכִּית לִי בְּחַדְרֵךְנֶאֱבֶקֶת עַל כָּל מוֹלֵקוּלַת חַמְצָןמָצָאת כּוֹחוֹתלְצַוּוֹת עָלַי לֶאֱכֹל, לִדְרֹשׁ"קִרְאִי לְבַעֲלֵךְ."  אִמָּא עַד הַסּוֹףרַק עָלַי חָשַׁבְתְּלֹא עַל עַצְמֵךְ,וַאֲנִי מַצְלִיחָה בְּקֹשִׁילְהַסְתִּיר בֶּהָלַת אֵימִיםלְחַיֵּךְ.  הַמַּרְדִּים הִגִּיעַהַיּשר