שירת האתר

שְׁמֵי אַחֲרִית יָמִיםנִלְחֶשֶׁת נִשְׁכַּחַת: מֵעָלֵינוּ קָמִים.בְּאֵין רוּחַ: שָׁאוֹן וּדְפִיקָהצִפְצוּף בְּכִכַּר הָעִיר הָרֵיקָה. צֹאן-קְדוֹשִׁיםכָּל הָאֲנָשִׁיםבֵּין שֶׁחַיִּים וּבֵין שֶׁמֵּתִים:בָּרְחוֹבוֹת בַּבָּתִים.

אֱלֹהַי, אַל דֳּמִי לָךְ וְאַל תֶּחֱרַשׁכְּמַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, חָמָס עַל עַמְּךָ חָרַשׁכִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ עַל עַמְּךָ הֶעֱרִימוּ סוֹדלִמְחוֹת אֶת זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִן הַיְּסוֹדחָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָםשָׂמְחוּ

זִרְמֵי הָאוֹר הַמְּכֻנָּףשָׁטִים מֵעַל, וְכוֹנְנוּעִיר מֻנַּחַת עַל הַכַּף.עֲלוּמִית עַלְטַת הָרְגִילוּת. בְּחֲטָף עַיִן-דְּמוּיוֹת טוֹבוֹת, טְפֵלוּת כְּמוֹ מִסָּבִיב.אַךְ תַּו יִחוּד הֵד בְּצוּרוֹתֶיהָ,לְאֵין פֵּרוּשׁ חוֹמֵק לַמְּהַלֵּךְ בָּהּ. אֵין

Cupid sets our love and lust,but who's to faultwhen nothing lasts,forever doomed to failat end,restart the pain,begin again. I praise Sisyphusfor the fall,for love's demisethat

"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וּתְקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחוֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלוֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ,

Looking far beyond ourselves,the bustling green across the fence,its slender touch upon the waterthe lovers’ glimpse of one another Now framed between the fence's beams,the

וַיִּקְרָא הָאָדָם אֶת הָעוֹלָם לִשְׁחִיטָה,אֶת תְּבוּאַת הַשָּׂדֶה לְחִלּוּל הַשְּׁמִיטָה,אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה לְמִיתָהוְאֶת פַּרְוָתָהּ לִשְׂמִיכַת הַמִּטָּה –וַיִּקְרָא: "עוֹד לֹא דַּי לִי עַתָּה". וַיִּקְרָא הָהָר אֶת הָאָדָם

קָנִיתִי מְזוּזָהשָׁתַלְתִּי בָּהּ פֶּתֶק, נוֹשֵׂארַק אֶת שְׁמֵךְ לְבַדּוֹ.הִנְחַלְתִּי הַמְּזוּזָהעַל מַשְׁקוֹפָהּ שֶׁל הַדֶּלֶתבְּפֶתַח בֵּיתֵנוּ הַקָּט.בְּבוֹאִי וְיוֹצְאִינָשַׁקְתִּי בְּלִי הֶרֶף –אִישָּׁה יְקָרָה לִי מִכֹּל.וְאַתְּ לֹא יָדַעְתְּלֹא סִפַּרְתִּי דָּבָר

Fairies dream in books with hooks.A gust of turning lookstheir faces lit, a soft commotion,the smiles turn a merry notion.Exhibit something from inside,a chance to

הַזְּמַן מַשְׁכִּיחַ עֶלְבּוֹנוֹת:מַשְׁקִיט אוֹתָם, אַף מַעֲלִיםאֶת הַקַּלִּים. עֶלְבּוֹן אַלִּיםאוֹרֵב, קָרֵב עַל בְּהוֹנוֹתפּוֹרֵץ לַתּוֹדָעָה, מַכְאִיבעַל בְּהִירוּת הַיּוֹם מֵעִיב. וְזֶה הֲרֵי עֶלְבּוֹן-מַחְמָדלֹא יַהֲפֹךְ חַיָּה רָעָהשְׂרִיטָה בִּלְבַד, אֲנִי

כָּל חַיַּי הָיוּ נְתִינָה מְחַיֶּכֶת וְאוֹהֶבֶתהַיּוֹם אֲנִי חָשׁ רַק לְקִיחָה כּוֹאֶבֶת.כָּל חַיַּישָׂרִיתִיעִם אֱלוֹהִיםוְעִם אֲנָשִׁיםעַתָּה –עָבִיב מֵלִיט יוֹמִיכּוֹלֵא אַחֲרוֹןאֲבִיבִיבֵּין אִשְׁפּוּז וּבֵין הַקְּרָנָה. עַתָּה –עֶלֶט זִכְרוֹנוֹת זוֹלֵג

הַשָּׁעוֹן עָצַר מִלֶּכֶת,כַּנִּרְאֶה בְּאַשְׁמַת הַסּוֹלְלוֹת.אוֹ שֶׁמָּא זֶה בִּכְלָל הַמָּוֶתאוֹ עוֹלַם הַחֲלוֹמוֹת.אוּלַי הִגַּעְתִּי לְגַן עֵדֶן,אוּלַי עָצַרְתִּיעַל הָרֹעַ שֶׁבַּלֵּב.אוּלַי לֹא נִשְׁאַר כָּל זֵכֶר,אוּלַי תָּמִיד הָיָה עוֹמֵד.אַךְ בֶּאֱמֶת

Я зубы заговаривал себемол правы травызла нет в растениях и снахи лучики небесной славыа страх.. Зачем он нужен страхна душу нет такой управы.Я лгал себе.

שָׁמַיִם, תָּמִיד צָרִיךְ לְהַתְחִיל מִשָּׁמַיִם. וְרָצוּי שֶׁיִּהְיוּ כְּחֻלִּים. סִפּוּר שֶׁמַּתְחִיל בַּשָּׁמַיִם וּכְדַאי גַּם שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אֲוִירוֹן, שֶׁלֹּא אֶפֹּל. אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לְהַתְחִיל בִּכְלָל מֵאֲדָמָה.

חִכִּית לִי בְּחַדְרֵךְנֶאֱבֶקֶת עַל כָּל מוֹלֵקוּלַת חַמְצָןמָצָאת כּוֹחוֹתלְצַוּוֹת עָלַי לֶאֱכֹל, לִדְרֹשׁ"קִרְאִי לְבַעֲלֵךְ."  אִמָּא עַד הַסּוֹףרַק עָלַי חָשַׁבְתְּלֹא עַל עַצְמֵךְ,וַאֲנִי מַצְלִיחָה בְּקֹשִׁילְהַסְתִּיר בֶּהָלַת אֵימִיםלְחַיֵּךְ.  הַמַּרְדִּים הִגִּיעַהַיּשר

קִצְרוּ לִי סָחִישׁ מִשְּׁאֵרִית הַסָּפִיחַ,לִקְּטוּ לִי תִּפְרַחַת כַּרְכֹּם,סִלְלוּ לִי דְּרָכִים אֶל עָבָר לְלֹא פִּיחַוְאֶסַּע לִי הַרְחֵק מֵהַיּוֹם. קִטְפוּ וְזִרְקוּ לִי אָלוֹוֵרָה מַרְגַּעַת,מִמֶּנָּה נַדְלִיק מְדוּרוֹת לְלֹא

הֲיֵשׁ חֲלוֹם שֶׁלֹּא חָלַמְתִּי מִיָּמַי,שֶׁהִתְנַפֵּץ כְּמוֹ זְכוּכִית מִשְּׁתֵּי יָדַיוּפָצַע לִי אֶת הַלֵּב?הַאִם יָכֹלְתִּי לֹא לָשִׁיר מִתּוֹךְ כְּאֵב,לָשִׁיר וְגַם לִרְקֹד – לִבְכּוֹת אֶל תּוֹךְ הַלֵּב? הַאִם

בְּרֵאשִׁית רָאִיתִי כִּי טוֹב.הָיִיתִי שְׁלֵמָה.אַחַר־כָּךְ לָמַדְתִּיהִפָּרְדוּת, רִחוּק,פַּחַד, בּוּשָׁה,צִמְצוּם עַד כְּדֵי נִתּוּק.עַד כְּדֵי אַשְׁמָה. כְּמוֹ לֹא הָיָה בִּיאוֹר חִבּוּר מֻשְׁלָם,זִכְרוֹן תֹּם רֵאשִׁית הָעוֹלָם,קוֹל שֶׁלָּמַדְתִּי לִמְחֹק.עָלַי לְהַתְחִיל

כְּתֵפַי לִי רֹךְ כִּי אֵין לִי כַּראֲנִי נִרְדָּם וְאֵין מַרְפֵּא.הָאוֹר הוֹפֵךְ לְבָבַת עֵינַי,כָּל שְׂדֵה הָרְאִיָּהלִפְנֵי הַחֹשֶׁךְ.  וּבְתוֹךְ הָאוֹר הַזֶּה יַלְדָּה.מִכַּף רַגְלָהּ וְעַד רֹאשָׁהּ,הִיא יְרֻקָּה וּבְמִקְצָתזוֹהֶרֶת.יָדֶיהָ

יֵשׁ הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְאַךְ לִבָּם שֶׁמֶשׁ,וְהֵם מְאִירִים אֶת עֵמֶק הַבָּכָאמַנְבִּיטִים חֶלְמוֹנִיּוֹת,מַצְמִיחִים אַלּוֹנִים,וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹקֵק.  וְיֵשׁ הַהוֹלְכִים בָּאוֹראַךְ לִבָּם פֶּחָם,וְהֵם מַאֲפִילִים אֶת הַר הַבְּרָכָהשׁוֹדְפִים שׁוֹשַׁנִּים צְחוֹרִיםמַנְבִּילִים בְּרוֹשִׁים,וְהָעוֹלָם

לַיְלָה לַיְלָה בִּנְדוּדַי מַקְשִׁיב יַקִּירָתִי נוֹשֶׁמֶת . טִיפּוֹת זָבוֹת עַל דָּפְנוֹתַיִיךְ דִּמִּיתִי חֶרֶשׁ אֶמֶשׁ . שָׁמַעְתִּי שְׁמִי נִגַּר שְׂפָתַיִךְ רֶגַע אוֹשֶׁר הִתְחוֹלֵל בִּי הֲוָויָיתִי פָּנְתָה

הַדֶּרֶךְ לְלוֹנְדוֹן רְצוּפַת שְׁקָרִים. שְׁבִיל הַלְּבֵנִים הָאֲדֻמּוֹת יִקַּח אוֹתְךָ לִמְחוֹז-חֶפְצְךָ, שֶׁאֵינוֹ מְחוֹז-לִבְּךָ. זֶה לֹא עָבַד מֵהַהַתְחָלָה, מָה שֶׁסִּפְּרוּ לָנוּ, וַאֲנַחְנוּ כָּתַבְנוּ בְּצִבְעֵי פַּנְדָּה מִחוּץ לַקַּוִּים.

"הַאִם שׁוֹקַעַת שֶׁמֶשׁ אוֹ זוֹרַחַת?"אֶת זֹאת אֶשְׁאַל שָׁמַיִם אֲדֻמִּים,כִּי אֶל חַלּוֹן בֵּיתִי בָּאָה אוֹרַחַת-זוֹהִי שֶׁמֶשׁ בְּנֵרוֹת הַדִּמְדּוּמִים. שְׁמָשׁוֹת פּוֹקְדוֹת חַלּוֹנִי לְעֵת עֶרֶב,בְּחָרְפָן, בַּאֲבִיבָן וּבְקִצָּן,שׁוֹקְעוֹת עָלַי,

אֲנִי בִּנְהִיגָהמְקַבֶּלֶת שִׂיחָה אַחַר שִׂיחָה אַחַר שִׂיחָהמֵהָאוּנִיבֶרְסִיטָה הַפְּתוּחָה.בְּטָעוּת! (אוֹ לֹא בְּטָעוּת) הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַפְּרָטִים שֶׁלִּי בְּרִבּוּעַ הַקָּטָן הַזֶּהשֶׁל הַשְׁאֵר פְּרָטִים וַאֲנַחְנוּ כְּבָר נִצֹּר אִתְּךָ קֶשֶׁר

הָאוֹטוֹ נוֹסֵעַ אֶל עֵבֶר מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב, אֲנִי לָבוּשׁ חֲלִיפָה מְעֻטֶּרֶת בְּכֹל טוּב. אֲנִי נִזְכָּר בְּחָבֵר מִתְנַדְנֵד מִתַּחַת לְמוֹט, בְּלוּלָאָה שֶׁשַּׁזָּר מֵעֲנִיבוֹת. בְּסָבָתִי הֲקֵרַחַת הוֹלֶכֶת, בְּאִשָּׁה

נוֹלַדְתִּי יְהוּדָה וְאָמַרְתִּי "לֹא תּוֹדָה" נַעֲשֵׂיתִי Soul וְאָמַרְתִּי "אָמֵן" לְמַעַן הַשֵּׁם. בֵּין שֶׁבַע אַבְנֵי הַחֵן: חִפַּשְׂתִּי אַחַר הָאֱמֶת וּמָצָאתִי אֶת אָגַאט נַעֲרָתִי. מִצַּד מִשְׁפַּחַת אָבִי

אֶת דֶּלֶת הַזְּכוּכִית שֶׁל הַמִּקְלָחוֹןאֶת דֶּלֶת הָעֵץ בַּשֵּׁרוּתִיםמַשְׁאִירָה פְּתוּחוֹת –שֶׁהֶחָרָא יָצוּףשֶׁהַצַּחֲנָה תִּתְפַּשֵּׁטשֶׁהַמַּיִם יִגְאוּעַד קְצֵה הַמִּסְדְּרוֹןוּמֵעֵבֶר… שֶׁיִּרְאוּ לִי הַכֹּללֹא אִכְפַּת הָעִקָּר שֶׁאֶנְשֹׁם.

מְעֻרְטֶלֶת מִתְנַתֶּקֶת מִבְּשַׂר הָאֲדָמָהאֶל קָפֶה כּוֹכָבִיםרָחוֹק.  אֱלוֹהִים שֶׁלִּי מְחַכֶּה לִילְדֵיְיט דְּמָמָה שֶׁנִּקְבַּע.בְּזָקָן וָרֹד, בְּשִׂמְלָה לְבָנָה,לוֹגֵם בְּכַפִּית עֲנָקִיתמַעְיַן תֶּה יָרֹק.  אָנוּ מִתְגַּלְגְּלִים בָּאֲוִיר מִצְּחוֹק,מַשִּׁיקִים כּוֹסוֹת בִּלְתִּי

מִזְּמַן אֵינִי הוֹלֵךְ אֶל הַיָּם הַהוּא שֶׁל קִירוֹת מִתְקַלְּפִים וַאֲכוּלִים בְּכָל פֶּה. הִנֵּה בְּסִיס חֵיל הַיָּם עוֹד עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ מֻקָּף תַּיִל וְחוֹמוֹת שֶׁלֹּא יָכוֹל

בפעם בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת שֶׁהָיִיתִי בְּלוֹנְדוֹן(בָּאֶלֶף הַקּוֹדֵם)לֹא הָיוּ טֵלֵפוֹנִים נַיָּדִיםוְצִלַּמְנוּ בְּמַצְלֵמוֹתעִם סִרְטֵי צִלּוּםשֶׁאָסוּר לַחֲשֹׂף לָאוֹר.מְעַנְיֵן אִם גַּם לוֹנְדוֹן הִשְׁתַּנְּתָה. חיפשתי בְּחֶדֶר הַמָּלוֹן אֵין עֹתֶקשֶׁל הַבְּרִית הַחֲדָשָׁהחִפַּשְׂתִּי